גם במציאות מורכבת, מותר ואפילו רצוי לחלום
זכרונות יפים = חלומות מלאי תקווה
הפעם אני רוצה לכתוב לכם מצד אחר של המציאות: זה שנאחז בזכרונות חיוביים, ברגעים טובים במהלך היומיום ומייצר חלומות אופטימיים לעתיד.
כשבכל יום אנחנו שומעים חדשות קשות יותר מבקודמו, טוב לדעת שיש עוגנים כמו משפחה, חברים, עבודה שאנחנו נהנים לפקוד מדי יום – וגם חופשות שעושה לנו כל-כך טוב לקחת אחת לפרק זמן.
ברגעים שלי קשה, אני נזכרת בחופשה האחרונה שלי ביפן. המראות, הריחות, הצלילים, התרבות המרתקת – כל אלו הם עוגן בשבילי ביומיום, ונקודות אור שעוזרות לי לתכנן את החלומות שלי להמשך.
בואו ניצור עתיד טוב יותר, בשביל עצמנו.
רק עוד חודש וחצי עד 2025
לתכנן תוכניות זה משהו שמצריך זמן, אורך נשימה ותכנון – כל תוכנית והקצב שלה.
במקום להיות בלחץ ברגע האחרון, אני רוצה להגיש לכם חומר למחשבה כבר עכשיו – כזה שיכול להוסיף לא מעט כסף לקרנות שלכם ולאפשר לכם עוד קצת (ועוד קצת, ועוד…).
בכל סוף שנה אזרחית, אני ממליצה לכם לשבת ולסכם: כמה חסכתם השנה? האם אתם נזילים מספיק כדי לחסוך עוד? ואם כן, איזה מכשיר חיסכון הכי נכון עבורכם?
השאלות האלו יכולות להרגיש כבדות, לכן אני ממליצה לכם להתחיל כבר עכשיו, כדי לנצל את החודש וחצי האלו, כדי לראות מהם רווח בעתיד.
הגיל שאפשר להתחיל
רק המחשבה על היציאה לפנסיה עשויה להעביר בנו רעד; אצל חלקנו כזה של ציפיה ואצל אחרים, של חרדה.
הסוג הראשון הוא כזה שמייחל לפרישה, רק מחכה לשבת על סיפון אונייה ולהביט אל עבר האפק בעודו לובש לבן מכף רגל ועד ראש ומוחיטו מוגש לו (כל זה, בגיל 55 כמובן). הסוג השני ידחה וידחה את עזיבת שגרת העבודה, רק כדי לא לעשות את השינוי האדיר הזה ולעתים, גם בשל חרדה כלכלית.
אם תדעו לאן אתם מכוונים, אין שום סיבה שבעולם שתחששו לקבוע יעדים לפרישה- ולעמוד בהם.
איש-אישה וחלומם
אחד הדברים הראשונים שאני שואלת את הפורשים שמגיעים אליי הוא, "מהו לדעתכם התקציב החודשי שתזדקקו לו בפנסיה?"
אם אתם, ממש כמוני, בעניין של לחלום בגדול ולא רק, אלא ממש בעסקי הגשמת החלומות, כדאי שתנסו לענות על השאלה הזו. ראשית, בינכם לבין עצמכם ואחר-כך, מול אשת מקצוע. אני כותבת לכם תמיד ואנצל גם את ההזדמנות הזו לומר: תכנון מקדים הוא ערובה ליציבות כלכלית ובכך – מאפשר לכם לעשות לעצמכם טוב בכל שלב בחיים.
הסרטון הבא הוא מבוא קצר לעניין.
• עוד טיפ טיפה •
הטיפ החודשי לקוראים
כולנו מכירים את הקלישאה "החיים הם קצרים".
אבל מה אם… החיים הם ארוכים?
בטיול האחרון שלי ביפן, קצת לפני שפרצה המלחמה, ראיתי אנשים מבוגרים בכל מקום: בתחבורה הציבורית, עובדים בגינה השכונתית, מכווינים את התנועה, ברחובות, במלונות… בכל מקום ובכל תפקיד.
ליפנים יש הרבה כבוד למבוגרים שלהם; הם מכבדים את הניסיון והידע שהם מביאים איתם ואיכות חייהם של הדור המבוגר נגזרת באופן ישיר מהמשמעות שהסביבה מייחסת להם, וכך גם אורך חייהם.
מה שאני לקחתי מזה זה שאנשים מבוגרים הם נכס ולא נטל. אני חושבת שכולנו, הצעירים והמבוגרים, צריכים לאמץ גישה זו ובדרך הזו תשתפר פלאים לא רק איכות חייו של הדור המבוגר, אלא של כולנו! כתבו לי בחזרה אם אתם מסכימים, ומה דעתכם – הנושא הזה קרוב ללב כולנו.
בתקווה ובציפיה להגשמת חלומות, לראייה לעתיד ולמחשבה חיובית,
איריס.
