הזמן הזה בשנה שכולנו יושבים מסביב לשולחן
קשה לאחל "שנה טובה".
אני נדהמת מהמחשבה על ערב ראש השנה הקודם: חגיגי, נעים, מלא בצחוק ושמחה עם כל אהובינו מסביב לשולחן. קצת לאחריו, המציאות שלנו השתנתה ללא הכר. מה שהכי מכווץ לי את הלב, זו המחשבה על בני משפחות החטופים שמחכים כבר קרוב לשנה לאהובים שלהם, שיחזרו ויסבו איתם אל השולחן.
לקראת תקופת החגים, אני רוצה להתמקד בשיחות הקטנות, האינטימיות, הטובות שנוצרות מסביב לשולחן כשכולנו יושבים יחד: עצה, שיתוף, רעיון שעולים רק בסיטואציה הזו, שלא ניתן להחליף אותה.
בשורה נהדרת: נכד בדרך!
בצעירותנו, הייתה פחות מודעות לשימור הזכויות הפנסיוניות בכל תקופת ההריון והלידה. היום, כשאתם יכולים להגן על הבת או הכלה שלכם מאובדן הזכויות שלה, חשוב שתעלו את הנושא בפניה.
האם היא יודעת שהמעסיק מחוייב להתנהל עם כספי התגמולים והפיצויים שלה, בדיוק כפי שהיה בזמן שעבדה?
אם מדובר בילד ראשון, האם פנתה למי שמטפל בתיק הפנסיוני שלה במקום העבודה, על מנת להתאים את ההסדר הפנסיוני לסטטוס המשפחתי החדש שלה?
ואם היא בכלל עצמאית, האם היא מתנהלת בצורה שתבטיח את שימור הזכויות שלה?
האם אתם משתפים בתלאות?
לפעמים, אנחנו מחליטים שלא לקבל עצה מחבר, לא משנה כמה קרוב הוא. יש מצבים שבהם זה אפילו נכון ומוצדק. במקרים מסויימים, אנחנו עלולים לפספס בענק.
החגים הם תקופה שמזמינה שיתוף, מתן וקבלה של עצות והבנה איפה אנחנו יכולים להתנהל אחרת. בסך הכל, מדובר בהגיון בריא, אבל! לא תמיד אנחנו בוחרים לפנות אליו: כי אין לנו זמן, כי אין לנו פנאי, כי אין לנו חשק ועוד שורה ארוכה של תירוצים.
אני רוצה לשתף אתכם בסיפור קצר על עצה חברית שלא יושמה – ובהשלכות.
שם האחד בשביל השנייה
אני כל-כך אוהבת להיתקל במצבים שבהם בהיר כשמש שיש דאגה הדדית בין בני משפחה!
במקרה שאספר לכם עליו בסרטון הבא, בעל מקסים עשה הכל כדי לדאוג לאשתו, שיצאה לפנסיה. על אף חריצותו ודבקותו במטרה, מסתבר שפיספס פרט חשוב: קיבוע זכויות, שעליו אני מספרת לכם המון כאן, בפייסבוק ובלינקדין שלי. במקרה הזה, ובשל עירנותו של הבעל והפתיחות שלו כלפי קבלת עזרה מקצועית, הזוג חסך 45,000 שקלים לפחות. מגיע להם להנות מטיול זוגי אחרי כל זה 🙂
• עוד טיפ טיפה •
בשיחות שאני מנהלת עם בעלי והילדים בארוחות משפחתיות, מתגבש לא פעם דיון חשוב: האם הכספים הפנסיוניים שלנו יכולים להבטיח לנו את הפנסיה, לכשנגיע לפרישה?
מפעם לפעם מגיעים אליי לקוחות שאומרים שהם לא מאמינים בקרנות הפנסיה וביכולת שלהן לשלם את קצבאות הגמלה, בבוא היום, ולכן לא מעוניים להפריש לפנסיה. הם אומרים ש"כבר יסתדרו", או הטיעון הקלאסי: "זה עוד רחוק".
במיוחד בשבילם, במיוחד בשבילכם, אני רוצה להדגיש כמה נקודות חשובות בנושא:
- על פי חוק כולנו, שכירים ועצמאים גם יחד, מחוייבים להפריש לפנסיה!
- על ההפרשות לפנסיה יש הטבות מס שהופכות אותן לכדאיות-כלכלית, לכן חשוב להפנות אליהן את תשומת הלב לפני שמוותרים עליהן כהרף עין.
- החלטתם לא להתבסס על קצבה מקרן הפנסיה? הדרך היחידה שבה, איך שאני רואה את הדברים, זה "עובר", היא במקרה שיש לכם תוכנית סדורה הפורטת את הצעדים שיובילו אתכם לפרישה בכבוד. עד שתהיה לכם תוכנית שכזאת, ברירת המחדל היא הפרשה לקרן פנסיה.
- יש לכם תוכנית סדורה לפרישה? כמו בכל תחום, אני ממליצה על פיזור של סיכונים. למשל: השקעה בנדלן והשקעה בשוק ההון, לצד השקעות נוספות. אחת מהן היא – ולא תשכנעו אותי אחרת! – השקעה בקרן פנסיה.
- יציבות, יציבות, יציבות: נכון להיום ובעתיד הנראה לעין, קרנות הפנסיה שילמו ומשלמות קצבאות בצורה תקינה.
בדיון החוזר ונשנה על עתיד המדינה ובתוכו, על עתיד קרנות הפנסיה, דעתכם היא הקובעת;
אני כאן רק כדי להמליץ לכם מה נכון לטעמי בצומת קבלת ההחלטה של היום ולומר, שגם במקרה של טלטלה, משבר, או שינוי, ניתן לבצע התאמות למצב החדש.
ואולי בכל זאת, אחרי כל זה, אאחל לכם שנה טובה? בתקווה.